top of page
ח"י כללים ללימוד ליקוטי מוהר"ן
עם ביאור למעשה מאת מייסד מכון "פאר הליקוטים"
הרה"ח ר' ישראל יצחק בזאנסון שליט"א
1. מיניה וביה: כל תורה מהווה יחידה אחידה ומושלמת. מסודרת להפליא כך שהרישא עונה לסיפא ולאמצעיתא והסיפא לאמצעיתא ולרישא, והאמצעיתא גם לרישא וגם לסיפא – הכל קשור יחד והמרכיבים מבארים ומפרשים זה את זה מיניה וביה עד שתתבאר כל ההשגה ללא צורך בשום יבוא מתורות אחרות וכל שכן ממקומות רחוקים. למעשה: זהו עצם השיטה והשימוש בכלל זה הינו תמידי: כל פעם שנצטרך להבהרה, עלינו לחפש אותה במקומות אחרים שבאותה התורה, כי היא בוודאי נמצאת, עד שבעצם, שאר הכללים משמשים ככלים לחיפוש זה.
2. במשקל חכמתו: שקל ומנה ודייק בכל דיבור ודיבור מה לקצר, מה לכפול ומה להאריך, מה להוריד ומה להוסיף עד שניתן לדייק בהם כמו במקרא ממש. למעשה: כלל זה הינו הודעה, המזמינה את הלומד לגשת אל לשון רבינו בזהירות מרבית, מחמת הדייקנות הנפלאה הנמצאת במאמריו.
3. דוגמאות רבות היו יכולות לשמש כמשלים לנושא מסוים כשהן משקפות היטב את המכוון. אך כיון שהוא בוחר באיזו דוגמא דייקא, מלבד השייכות שלה לענין, עוד נמצאת כוונה נוספת מדוע דוגמא זו נבחרה ולא אחרת. על המעיין לחפש את כוונתו, וכאשר יצליח וימצאנה, יוכל דרך העניין המתחדש ליצור קשרים, כלומר לבאר נקודות אחרות הנמצאות בסעיפים אחרים במאמר... למעשה: הערנות לכך הינה כפתח להשגת הענין. ובכן, בפוגשו משל או דוגמא שרבינו מביא, המעיין המודע למציאותו של איזה חידוש מיוחד, ישים את תשומת ליבו עליהם ועל חידותיהם עד כדי פיענוחן.
4. כל השגה מהשגותיו מתפעלת ומתגשמת על ידי הכלים (כלי קיבול וכלי מלאכה ושאר מרכיבים) הנמצאים בתוכה כאשר בתוכם ישנם עוד כלים שאיתם יוצרים את הכלים הנ״ל בבחינת ׳אף צבת בצבת עשויה׳. כדוגמת המזוזה שלא תהא כשרה ומועילה אלא אם כן נכתב בה פעמיים הציווי: 'וכתבתם על מזוזות ביתך' – שהופך להיות חלק בלתי נפרד מן מכושרה הרוחני של המזוזה כולל כל סגולותיה. כמו כן, כל תיבה בליקו"מ פועלת את שלה על האדם המתחבר אליה. למעשה: היות ותכלית הלימוד היא להשיג את המכוון שבו, על המעיין להיזכר תמיד שכל חלקי המאמר מהווים כלים קולטים כדי להכיל את אור המכוון. לפיכך המעיינים בתורותיו מעוררים ממילא את המעלות ואת הסגולות הגנוזות בהם.
5. כל פסוק או מאמר חז״ל שמביא קצת ממנו היתה כוונתו: לייבא את הפסוק וכל הקשור אליו (הקשרו, דרשותיו, ומפרשיו) לכל האזור הנלמד בו הוא מצוטט בתורת רבינו, כך שהמידע החדש יפתח כמין צוהר השופך אור על כל הסוגיה הנלמדת ומתפצל לאלפי ענפים אשר מהם ייווצרו אין ספור קישורים. ובנוסף, היתה כוונתו לשפוך אור רב על המקרא או המאמר חז״ל (כולל ההקשר שלו) על ידי העניין שאליו חיבר אותו רבינו בתורתו. למעשה: לאחר הכרות כללית טובה של המאמר, עלינו לחפש במקורות ובסביבותיהם ואז להשתדל ליצור קישורים על מנת להבהיר את כל הנדרש.
6. זה לעומת זה: כל מה שנלמד כמעלה חיובית (כגון: ׳צדיק׳ ואיך להתנהג כלפיו) משמיע ממילא את ההפך לגבי העניין השלילי המקביל אליו ('רשע' או 'צדיק מזויף') וכן כשהוא מגנה עניין שלילי, משתבח ממילא העניין החיובי המקביל אליו. למעשה: כלל זה מכפיל את כל תורת רבינו ומאפשר, בהתאם לשימוש ההולם בו, להוציא הוראות חדשות ואמיתיות, וקישורים רבים בזכותו מתגלים.
7. כל בחינה כלולה מכל הבחינות: כל ספירה וספירה מעשרת הספירות מורכבת משאר תשע הספירות. כיון שהיא בנויה קומה שלימה, ממילא נמצאות בה כל הבחינות-חברותיה. למעשה: כל רעיון או מידה המובאים בתוך תורה, טומן בחובו נציגות מן שאר הנושאים שבה, בדומה למערכת הספירות: 'חסד שבגבורה', 'גבורה שבחסד'.
8. אורות וכלים: מאין סוף עד אין תכלית מסודרות כל המדרגות כך שתחתית (רגלין) מדרגה עליונה היא בחינת ראש למדרגה שתחתיה, בבחינת ׳מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, עשתה ענוה עקב לסילותא׳. למעשה: עלינו להסתכל על כל מדרגה ביחסיות, היות ונמצאות בה כמה בחינות (בנוסף לעצם המדרגה בפני עצמה), היא נחשבת לכלי ומקבל לגבי המדרגה שמעליה, ובנוסף היא נחשבת לאור ומשפיע לגבי המדרגה שתחתיה.
9. משה – משיח: הצדיק המדובר (והמדבר) בכל הספר אינו אלא זה שבאמת כלול ממשה-משיח, בבחינת מה שהיה הוא שיהיה והתפשטותא דיליה בכל דרא ודרא. והוא לבדו השיג את המדובר בתורתו בשלמות הראויה. למעשה: המודעות למעלת המחבר ולחשיבות תורתו מגבירה את כוח הקיבול אצל התלמיד. המחזיק את רבינו כמשה-משיח שבדורנו ירצה בוודאי להתבטל לדעתו, שזוהי ההכנה הכי מעולה להשגת פנימיות דעתו... כל הקרב אליו כפי היכללותו בו זוכה לקבל לתוך כלי הבנתו (כפי התמימות והפשיטות שהוא אימץ), הארה אמיתית מן ההשגה העליונה.
10. בתורות הארוכות אין דרכו לבאר את הפסוק או את המאמר חז״ל ההתחלתי עד שמציע מקודם את כל הקדמותיו ולאחר מכן חוזר ומחבר אותן כמין הלבשה לתוך הפסוק או המאמר הנ״ל – ואם שינה מדרך זו, הייתה לו בוודאי כוונה. למעשה: במקרה של שינוי מדרכו הרגילה, עלינו לחקור ולמצוא לזה ביאור מתוך המאמר.
11. ברוב הפסוקים ומאמרי חז״ל שהוא מפרש על פי דרכו הפנימית, לאף שנראה כמשנה או אפילו סותר את הפירוש המקובל, אם יזכה המעיין ישיג את המקום הנעלה בו שני הפירושים מתחברים ועולים בקנה אחד. ועוד שהפירוש הרגיל יקבל אז, כתוצאה מחיבור זה, תוספת בהירות שמעולם לא הייתה לו. למעשה: זה מהתרגילים המעניינים ביותר בשל היותו אתגר לתלמיד: האם הוא יזכה ליצור את החיבור העמוק הזה?
12. מרוב עומק אשר בהשגת האלקות, נראה לפעמים לפי ההיגיון האנושי ששני הפכים בנושא אחד סותרים זה את זה, כאשר באמת, כפי דעת הבורא, אין בהם שום סתירה (כגון ׳חסד לאברהם׳ – אפילו במעשה העקידה, או ׳שלום של פינחס׳ תוך כדי קנאה בוערת). וכן להיפך – יש ונתפשים בדעתנו האנושית שני דברים כדומים וזהים אך לדעת האלקים הינם באמת סתירה גמורה. למעשה: זוהי הודעה הנחוצה לנו כשמזדמן מצב שכזה: עצם הכרתה תציל את המעיין ממבוכות רבות.
13. אמונה בידיעה רוחנית: הוא כלל שחיבר ראבר"נ בחוברת סודית בפני עצמה שלא תינתן לפרסום עד שיבוא שילה. הדעת הנמצאת בה היא כעין מפתח לסולם עליון אשר מי שהיה זוכה בה היתה משתנה תפיסתו בדרך כלל, ובפרט בעיון העמוק והאמיתי שבתורות רבינו... למעשה: אשרי למי שיזכה לפחות להארה ממנה!
14. הטבע וכלליות הבריאה ועניין השכינה שבשם אלקים מכונים – מזה נובעת תחושה המובילה להחשיבם כזולתו יתברך. אך מחשבת האדם המבדילה והמפרידה אותם בפירוד ממש היא זאת שגורמת להם להיות נראים כעצמאיים, שזה יסוד לעבודה זרה. אבל החכם המבין מדעתו (בידיעה דלא נדע) נכנס ויוצא בשלומה וייחודה של שכינתא לבורא בעצמו יתברך, אשר באמת האמיתי – אין עוד מלבדו ובעצם אין שום פירוד ביניהם כלל. למעשה: זוהי הודעה הנחוצה כשמזדמן מצב שכזה: עצם הכרתה תציל את המעיין ממבוכות רבות.
15. האמונה הפשוטה היא הגישה היחידה שאיתה ניתן להיכנס לתורת משה-משיח פנימה (זאת היא המאפשרת קבלת הארת אור אין סוף בלב האדם למרות שכלו המוגבל). ובכן, כשחסרה בתפיסת כלליותה של התורה, אפילו הבנת נקודה אחת בלבד, אין ביכולת לראות את המטרה והמכוון הכללי אשר בה. אם כן, איך נוכל להשיג השגה שלימה כשחסר מה שחסר? למעשה: כאשר נרצה להתקרב לדברים שהם מעבר לגבולות השכל, חייבים אנחנו להשתחרר מדעותינו ולסמוך אך ורק על האמונה הטהורה, שהיא לבדה הכלי הראוי לקבלת ההארה.
16. שתיים או שלש ראיות: שמביא לנושא אחד הנראות דומות אחת לחברתה – אין זה כי אם עקב חוסר עיון ודיוק. למעשה: כאשר יתבונן המעיין יעריך ויראה מה ההבדל ומה החידוש שבכל אחת מן הראיות.
17. אין דרכו להרכיב עניין מיוחד באמצע המאמר אם לא לכוונה מיוחדת. וכן בסוף המאמר, כאשר מלביש רבינו את ההשגה הכללית לתוך איזה כתוב או מאמר חז״ל, איננו מוסיף דבר חדש שלא הוזכר כלל מקודם. למעשה: אם הוא משנה מדרכיו הללו, נמצא ביאור לכך מדבריו, ועם עיון מספיק, יראה למעיין מעט או הרבה שבאמת כבר היה מרומז העניין מקודם. עליו לחפש את זה ויראה נפלאות.
18. בדברים הנודעים ומבוארים בדברי חז״ל או בספרי קבלה שאינו מזכיר כי אם בראשי פרקים – סומך על המעיין שיודע מהם או שידרוש אחריהם. למעשה: עלינו לחפש בספרי הערכים והכינויים אחר כל המושגים למיניהם הקיימים במאמר.
"אם יש משהו בעולם שעשיתי אותו, שהוא בוודאי טוב גמור בשלימות, מתחילתו ועד סופו, זה הפרויקט הנפלא של פאר הליקוטים... אם מישהו רוצה ללכת עם התורות, לא ימצא כלי מפואר מפאר הליקוטים..."
הרה"ח ר' ישראל יצחק בזאנסון שליט"א
bottom of page